התובעים הם חברי אגודה שיתופית נתיבי הנגב שמאגדת מובילים של תוצרת חקלאית, הנתבעת היא הנהלת האגודה עצמה. לטענת התובעים הנהלת האגודה מקפחת אותם בחלוקת הרווחים משום שאינם בעלי משאיות.

תא (ב"ש) 19884-11-16 – אברהם אלון נ' נתיבי הנגב – אגודה שיתופית, פס״ד מיום 29/07/19

פעמים רבות מושבים וגם חברי מושבים מקימים עסק בשותפות עם גוף אחר. במקרים אלו אני ממליצה לא להתעלם מכך שייתכן ובעתיד, חו"ח, השותפות תפורק.

במקרה של פירוק השותפות או סיום ההתקשרות יש למנוע מהצד השני להתחרות בכם, תוך שימוש בידע ובמשאבים שקיבל מכם השותף בתקופת השותפות. מטבע הדברים, להסכם השותפות, ובייחוד ל"תניית אי התחרות" המופיעה בו, חשיבות רבה. פסק דין* שניתן לאחרונה (18.8.19) בבית המשפט העליון דן בנושא חשוב זה ומדגיש את ההכרח בניסוח נכון של תניית אי התחרות, ועל כן בחרתי לסקור את עיקריו בפניכם.

* ע"א 1124/18 אביב אוחנה לובצקי נ' מכללת א.ר. פסגות בע"מ (פורסם בנבו, 18.08.2019)

דומה שעניין חבות המס על שני הרכיבים שבכותרת כבר בוּרר ונקבע בעבר ואין הוא מעסיק יותר את המעסיקים ואת שלטונות המס.

ברם, להפתעתי בימים האחרונים הוסבה תשומת ליבי לכך שביקורת מטעם רשויות המס באחד ממשקי העמקים הצפוניים העלתה כי קיבוץ שהעסיק עובדים זרים בחקלאות לא ניכה מס במקור בגין ההטבה ממנה "נהנו" העובדים הזרים. לטענת המבקרים בניגוד לחובה לעשות כן.

כזכור, החוק מאפשר ניכוי מהעובד בשיעור חלקי בלבד של עלויות המגורים ושל הביטוח הרפואי.

חוק עובדים זרים מחייב מעסיקי עובדים זרים בחקלאות להעמיד לרשות העובדים מגורים הולמים. תנאי המגורים נקבעו בפירוט ובדיוק בתקנות כך גם הסכום המותר לחיוב העובדים הזרים בגין תשלום הביטוח הרפואי אותו חייב המעסיק לערוך לעובד (שליש מהעלות בעובדים בחקלאות ובבניין חצי מהעלות בעובדי סיעוד).

בעקבות הביקורת, בעטייה נכתב מאמר זה, נצרכתי לפסק דין שניתן באותו עניין בדיוק, בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

פסק הדין עוסק בערעור אותו הגישה חברה העוסקת בהעסקת עובדים זרים בענף הבניה. שלטונות המס חייבו את החברה במס בגין ההפרש שבין עלות העמדת המגורים כפי שעלתה לחברה ורכישת הביטוח הרפואי לבין הסכום שניכתה החברה מהעובדים בגין אלה   (בחקלאות הסכום המותר לניכוי בגין מגורים עומד על סך 530 ₪ (לפי סקר שנעשה העלות האמיתית גבוהה מ-1,000 ₪ לחודש)). פקיד השומה טען שמדובר בהכנסה של העובדים וממנה היתה החברה אמורה לנכות מס במקור.

8096-11-14 צ.ג.י. פרסונל שירותי כ"א 2005 בע"מ נ' פקיד שומה חולון –ניתן 20.8.19

בימים אלה מחק בית המשפט המחוזי מרכז פניה של בעלת זכויות בנחלה לדון בערעור על ועדת ההשגות של רשות מקרקעי ישראל בשל העובדה כי הדיון בהשגות אלו צריך להתקיים בבית המשפט המחוזי, אך ביושבו כבית המשפט לעניינים מנהליים.

בתי המשפט לעניינים מינהליים הוקמו בישראל מכוח חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, במטרה להסמיך את בית המשפט המחוזי בכובעו הנוסף כבית משפט לעניינים מנהליים  לדון בעניינים מנהליים אשר בעבר נדונו בבג"ץ.

הקמת בית המשפט לעניינים מנהלים נבעה מהצורך להקל על בית המשפט העליון ביושבו כבית דין גבוה לצדק (בג"ץ) ולכן חוקק חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים בשנת 2000 והקמת בתי המשפט לעניינים מנהליים הביאה להעברת סמכויות דיוניות בנושאים שונים מבג"ץ לביהמ"ש המחוזי ביושבו כביהמ"ש לעניינים מנהליים.

 הפ (מרכז) 20263-07-14 נורית פופר נ' רשות מקרקעי ישראל, פס״ד מיום 19/07/2019

חברי מושב אורה פנו לביהמ"ש בבקשה לקבלת סעד מסוג צו עשה נגד רמ"י, אשר יורה לרמ"י להקצות לתובעים מגרש בהרחבה שבמושב אורה בדרך של פטור ממרכז וכן לרשום אותו על שמם.

ת"א (ירושלים) 41741-06-16, ש' ואח' נ' רשות מקרקעי ישראל, פס״ד מיום 24/07/19

על חשיבות עריכתו של השימוע לעובד, בטרם מתקבלת החלטה על פיטוריו, כולכם כבר צריכים לדעת.

הלכה ידועה היא כי בטרם יפוטר עובד, מחובתו של המעסיק לקיים הליך שימוע ובמסגרתו לאפשר לו להציג טענותיו ולשקול אותן בלב פתוח ובנפש חפצה.

יחד עם זאת, לא אחת אני נשאלת לגבי החובה לערוך שימוע "בכל מצב", גם במקרים של סגירת מפעל או פיטורים נוכח הליך של צמצומים. במקרים אלו סובר המעסיק- בשביל מה לעשות שימוע? הרי בכל מקרה אין לי ברירה אלא לפטר ועל כן עולה השאלה מה המשמעות של פיטורין ללא עריכת שימוע במקרים אלו.

* סע"ש (אזורי נצ') 51287-11-16 אנבאלה סופי - אקספורט - ארז בע"מ (פורסם בנבו, 30.05.2019)

"ויקו לעשות ענבים ויעש באושים",

בפסוק זה, הלקוח מספר ישעיהו (ה, ב), נפתח פסק דין שניתן לאחרונה (25.6.19) בבית המשפט העליון* ומצאתי לנכון לסקור בפניכם. בנבואת חורבן זו משתמש הנביא באותו כרם כפוי טובה, שלמרות השקעת בעליו מניב פירות באושים, כמשל לקב"ה שהשקיע בעמו וציפה שיהפוך לחברת מופת, ואלו עשו בדיוק להפך.  

להבדיל, באותו עניין, התקשר קיבוץ בהסכם עם יקב, בחודש מאי 2007 (להלן: הסכם 2007) לפיו יספק ליקב את כל בציר הענבים שהקיבוץ מגדל לתקופה של 21 שנים. ברם, הקיבוץ – בהיותו חבר בכרמל מזרחי – התחייב עוד קודם לכן בהתחייבות שאינה מוגבלת בזמן לספק את גידולי הענבים שלו לכרמל מזרחי. מכאן, שההתקשרות בין הקיבוץ ליקב הייתה בגדר הפרת חוזה בין הקיבוץ לבין כרמל מזרחי, וגרם הפרת חוזה מבחינת היקב. עם זאת יצוין כי הדבר לא נעלם מעיני הקיבוץ והיקב, ובהסכם 2007 נכתב במפורש כי הצדדים ערים לסיכון הכרוך בכך.

ואכן, הסיכון התממש. משנתחוור לכרמל מזרחי כי הקיבוץ עומד להפר את התחייבותו לספק את בציר הענבים של שנת 2007, פנה לבית המשפט בבקשה לצו מניעה. בעקבות מהלך זה הגיעו הקיבוץ וכרמל מזרחי להסכם לפיו יספק הקיבוץ לכרמל מזרחי את ענבי בציר 2007 בתנאים עליהם הוסכם ביניהם.

* ע"א 3805/17 קיבוץ כרמים - אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' אנטיפוד השקעות בע"מ (פורסם בנבו, 25.06.2019)

לאחר פטירתה של חברת מושב עלתה השאלה מי יירש את זכויותיה בנחלה שבמושב.

תחילה טען בנה המאומץ כי לפי צו ירושה שניתן הוא היורש היחיד והחוקי. אולם, לאחר מציאתה של צוואה שהותירה המנוחה הוחלט על ידי ביהמ"ש לענייני משפחה על מכירת הנחלה וחלוקת הכספים למספר קרובי משפחה.

הבן הגיש ערעור לביהמ"ש המחוזי בו טען כי בהתאם להסכם המשבצת הקיים בין האגודה לבין רמ"י, לא ניתן למכור את הזכויות, אולם ערעורו נדחה. כעת מבקש הבן רשות ערעור לביהמ"ש העליון.

בע"מ 1813/18  פלוני נגד פלוני', פס״ד מיום 01/07/19

התובעים, אגודות שיתופיות שבבעלותם מדגים, הגישו כנגד רשות הטבע והגנים (רט"ג) תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי טריפת דגיהם ע"י שקנאים בשנת 2009 בעת עונת הנדידה.

ת"א (חיפה) 19011-07-14 דג-און אגודה שיתופית חקלאית בע"מ ואח' נ' רשות הטבע והגנים הלאומיים ואח', פס״ד מיום 07/03/19