תכנון נכון לצריכת מים בחקלאות, אופן הקצאתם, עלותם וניהולם הכרחיים להסדרת משק המים, ולאגודות החקלאיות תפקיד חיוני בכך.
ניהול מקורות המים, הקצאתם ושימושם ואף קביעת מחירי המים נקבעו בחוק המים (1959) אשר תוקן ברבות השנים. במסגרת התיקונים נערכו רפורמות משמעותיות שהמובילה בניהן היא הקמת רשות ממשלתית למים וביוב בשנת 2006.
התפתחות ענף המים בחקלאות:
לאגודות במושבים ובקיבוצים בארץ הופקו "רישיון צרכן" המורכב מכמות מכסות המים שהמושבים והקיבוצים צברו במהלך השנים.
מכסות המים החלו כמכסות מים שפירים (בארות) ולקראת סוף שנות ה – 70, נוצר תמהיל חדש של מים לשימוש חקלאי הכולל מים שפירים ומי קולחין.
מי ביוב בכמויות משמעותיות ביותר שנוצרו מגידול משמעותי באוכלוסייה, גידול במפעלים ובתעשייה ואחרים נוספים, "נשפכו לים" וכל זאת בתקופות של שנות בצורת מעיקות כאשר במקביל לתקופה זו החלה התפתחות ושינויי גישה למודעות שמירת איכות הסביבה, תוך הקפדה על איסור שפיכת מי ביוב לחופים, "ובצומת הזו" החלה חשיבה סביבתית נכונה לניצול מי הקולחין לאחר עיבודם וטיהורם, למטרות ושימושים חקלאים.
בתחילת הליך הסבת מים שפירים למי קולחין לחקלאות, נרתעו החקלאים משימוש במי הקולחין (החשש מרכיבים מחוללי מחלות במים), אך עם השנים התרחשו שלושה אירועים שיצרו שינוי תפיסה ומוטיבציה גבוהה אצל החקלאים לשימוש במי הקולחין:
- קיצוץ משמעותי במכסת המים השפירים ("ישראל מתייבשת")
- החקלאים שהקדימו ועברו להשתמש בהשקיית מי קולחין למדו להכיר את היתרונות הגלומים במים אלו (הימצאות חנקן, זרחן ואשלגן) וכל זאת תוך שיפור טכנולוגיות טיהור המים באופן המאפשר שימוש בהשקיה.
- הוצאה תקנה מטיבה ביוזמת שר החקלאות דאז, שמחה ארליך ז"ל המתגמלת בתוספת של 20% מי קולחין למים המומרים כאשר בסיס החישוב היה מכסת היישוב בשנת 1989.
פועל יוצא של תקנה זו הוא הגדלת היצע המים לחקלאות ויש בכך משום תועלת משקית של ממש כאשר עלות מי קולחין, "מחיר תקנה" (מקורות) 1.04 ₪ למ"ק. לעלות זו מתווספת עלות נוספת של אגודות המים בהתאם לצרכיהן והשקעותיהם.
בשנים האחרונות החלו במושבים ובקיבוצים בטיפול המרות מים אינטנסיביות ממים שפירים למי קולחין, ולצורך המחשה, "באפיקי עמק חפר" הוקמו 2 מאגרים ענקיים בקיבול של 9 מליון מ"ק מי קולחין על מנת לספק את תצרוכת המים לחקלאות בעמק.
מים שפירים לחקלאות – עלויות:
תיקון 27 לחוק המים (2017),קובע מחיר אחיד למים שפירים לחקלאות כאשר הגביה בפועל נעשית ע"י חברת מקורות. מחיר המים הוא אחיד וכיום עומד על 1.86 ₪ למ"ק של מים.
בשאיבת באר, חברת מקורות איננה מחייבת מחיר מלא בעבור אלף שעות שאיבה ראשונות (תהיה התפוקה אשר תהיה) המחיר עומד על 50 אג' למ"ק מים בלבד וזאת מתוך רציונל לכיסוי עלויות אחזקת הבארות.
לאחר ניצול שאיבת מים של 1000 שעות ראשונות (כמוזכר לעיל), מחיר המים יעמוד על 1.86 ₪ למ"ק מים בזיכוי של 50 א"ג למ"ק מים בעבור הוצאות (איש אחזקת המים, אנרגיה, תיקון ואחזקה) כך שעלות המים השפירים (בארות) יעמוד על 1.36 ₪ בלבד למ"ק מים.
ניהול "מפעל המים"
מים נחשבים למשאב חיוני ויקר שבלעדיו לא תתאפשר חקלאות ועל כן תכנון ואופן השימוש במים צריך שיעשה ע"י איש מקצועי ייעודי מתאים בעל ידע מקצועי, תוך שימוש בעזרים טכנולוגים (תוכנות מחשב ייעודיות) ותוך תשומת לב להתייעלות וחיסכון (פחת צנרת, ציוד השקיה, השקיה בשעות הלילה וכיו"ב).
מבחינת יעילות כלכלית וניצול מכסת המים באופן מיטבי מומלץ כי ניצול "סל המכסות" (שפירים/קולחין) יהיה כדלקמן ועל פי הסדר הבא:
1000 שעות ראשונות מים שפירים מהבארות, שימוש במכסת הקולחין ולבסוף חזרה לשאיבת מי שפירים מהבארות תוך עשית אופטימיזציה במשאבי המים מעת לעת.
תכנון נכון יוביל להקטנת העלויות ולמקסום השימוש במי קולחין לטובת החקלאות.
