"משפחה ונחלה" זהו המוטיב החוזר בהליכי גישור שמתנהלים בין הורים לילדים ובין ילדים ובני זוגם והורים מבוגרים, כאשר במרכזם עומדת נחלה עליה נאבקים ואותה מבקשים לחלק ולעיתים לנשל מי מבני המשפחה מלקבל חלק ממנה.
אנו מוצאים בכל פעם מקרים קשים יותר ויותר שנובעים מטעויות שחוזרות על עצמן. הורים עוברים תהליכים נפשיים מורכבים ביותר מול הילדים ובני זוגם והמטרה בהליך הגישור היא לנסות לאחות את השברים בכדי להותיר משפחה בנחלה.
רבות ניתן לשמוע מהורים את המשפט: "לא הייתי מאמין שזה יקרה במשפחה שלנו". אנשים חושבים שרק אצל השכנים הצרות דופקות על הדלת, הם לא מאמינים שמאבק על הנחלה יכול לפרק משפחה במחי יד, בשיחת חולין ואולי אפילו ברמיזה. יש משפחות שחיות על קרעי תרנגולת, רגע לפני פיצוץ, הורים הולכים על ביצים ליד הילדים, מצאנו שהם מבוהלים ממש לפני מפגשים משפחתיים שמא מישהו מהילדים יעלה את נושא הנחלה על השולחן או אולי ישאל שאלה שמי מהילדים בניתוח שגוי עשוי להבין לא נכון את הדברים ומשם הדרך לפירוק המשפחה קצרה מאוד.
נשאל - האם בעיניכם הגיוני שהורים שהגיעו לגיל גבורות יחיו בפחד שהמשפחה תתפרק להם מול העיניים בעודם בחיים? האם סביר שילדים יבקשו לחלק את "עור הדוב" לפני שהוא ניצוד? מה קרה כאן בדור האחרון? מדוע יש ריבוי מקרים שבהם ילדים שוכחים את ההורים?
בספר דברים נכתב: "לֹא־תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא־תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם"
בקהלת נכתב: "אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף..."
חז"ל אמרו: "יש לו מנה רוצה מאתיים... ואין אדם מת וחצי תאוותו בידו..."
בואו ננסה לראות היכן הדברים שכתובים בתורת ישראל ובחז"ל פוגשים אותנו בעולם הנחלות.
במפגשים עם הורים שמגיעים בכדי לבחון את הדרך הנכונה לבצע חלוקה של הנחלה בצוואה עולה שאלה - מה נכון עבור המשפחה שלנו והאם כדאי לשתף את הילדים בעריכת הצוואה?
כאשר המשפחה מתרחבת והילדים מתחתנים, המציאות של ההורים מול ילדים היא לא כפי שהיתה בטרם החתונות. כעת הילדים עם בני ובנות זוג וכדרכו של עולם הילדים יבקשו להתייעץ עם בני הזוג בכל נושא שיעלה הקשור לנחלה. לכל בן/בת זוג יש הורים ולהורים יש אחים וחברים וכך המעגלים מתרחבים. הורים שמבקשים לשתף ארבעה ילדים בשיחה משפחתית לגבי חלוקת הזכויות בנחלה יכולים למצוא שהם בדיון מול עשרים "לוחשים" שמייעצים כל אחד לפי השקפת עולמו, מה נכון לעשות עם הנחלה, כאשר לכל אחד יש אינטרסים אחרים - זהו המתכון הטוב ביותר לפרק את המשפחה.
הורים מסבירים לי שאין להם בעיה לשתף את הילדים בעריכת הצוואה - לאחר שמשתפים אותם בכמה סיפורים על משפחות שהתפרקו לאחר דיון משפחתי על הצוואה, סיפורים שכל אחד מכיר במושב שלו - פעמים רבות הורים חוזרים בהם מהרצון לקיים דיון על חלוקת הנחלה.
במשפחות הכי טובות כסף יוצר מתחים ובייחוד כאשר מדובר בנחלה שניתנת לרישום ע"ש יחיד או בני זוג בלבד, גובר המתח בעת שההורים מבקשים לדבר על חלוקת הנחלה. כל אחד מהילדים שגדל במושב רוצה פעמים רבות לגדל את ילדיו באווירה כפרית שבה הוא גדל, כך מתחילים הילדים לנדוד עם הדמיונות, כל אחד והתמונה שהוא מצייר לעצמו ובמפגש המשפחתי כשהדמיון לא עולה בקנה אחד עם המציאות ולפתע לאחים ולאחיות יש גם רצונות, לעיתים התמונה מתנפצת ומאוד קשה לאסוף את השברים.
ילדים זוכרים הבטחות של ההורים שנים רבות אחורה. ילד שקיבל מההורה קצה חוט שאולי הוא יהא זה שימשיך את ההורים בנחלה כי אולי הוא הכי מתאים, זוכר זאת לשנים וכאשר עולה הדיון על הנחלה הדברים צפים וצריך להתמודד איתם.
כאשר אחד או יותר מהילדים מתגורר בנחלה, תהליך ההורשה הוא סבוך יותר כי בד"כ יש רצון להורים לדאוג לילד שגר בנחלה שלא יידרש לפנות את הבית בעת פטירת ההורים. לאור כך שקיים איסור מגורים של אחים ביחד בנחלה ואת הנחלה ניתן לרשום ע"ש יורש אחד, היורשים צריכים להגיע להבנות ביניהם כיצד לבצע את החלוקה באמצעות פיצול מגרש אחד או יותר מהנחלה. לעיתים מחיר הנחלה הוא גבוה ועלות הפיצול היא גם גבוהה.
יורשים עלולים למצוא את עצמם במצב שבו לא תהיה להם יכולת לפצות את האחרים אם הם יבקשו לקבל את הזכויות בנחלה או במגרש שיפוצל מהנחלה. מצבים מסוג זה הם שכיחים והבעיה מחמירה כשההורים הולכים לעולמם ולא מותירים אחריהם צוואה שתקבע מה ייעשה בנחלה אחריהם? מה נותיר לילד או לילדים שגרים בנחלה?
אם נבקש לסבך עוד את המצב המשפחתי ואת החלוקה, לעיתים אנו נדרשים לסוגיה אילו זכויות יש לילד שגר בשימוש חורג בנחלה (מבנה חקלאי שהוסב למגורים)? מה נעשה במקרה שבו יש יותר משתי יחידות דיור בנחלה כאשר רק אחת מהן היא בהיתר והיתר לא בהיתר והילדים מתגוררים במבנים שנים רבות?
שאלות מסוג זה עולות כל העת בעת פגישות גישור בין הורים לילדים ולעיתים אין פתרון תכנוני להותיר את כל הילדים בנחלה וכאן מתחילה סאגה שעשויה להימשך שנים רבות שבמרכזה השאלה - למה התכוונו ההורים? מי יקבל את הזכויות בנחלה ומי במגרש שיפוצל מהנחלה? מה יעשה עם היורשים האחרים שלא ניתן להותיר להם זכויות בנחלה? כיצד נתמודד במצב בו הילדים דורשים להישאר בנחלה אך אין להם את הכספים הנדרשים לפיצוי של היורשים האחרים?
מקרה מהחיים:
במקרה שהגיע לפתחנו לאחרונה היו שותפים הורים מבוגרים, בן שגר בנחלה במבנה חקלאי שהוסב למגורים וכלה שמתגוררת עם הנכדים לאחר שהבן של בעלי הנחלה (בעלה של הכלה), נפטר לפני חמש שנים. הבן שנפטר בנה ביחד עם הכלה את הבית בנחלה לפני כעשרים שנה ולא נחתם כל הסכם בין ההורים לבין הבן והכלה לצורך תיאום ציפיות ביחס לזכויות של הבן והכלה בבית או בנחלה. כעת אנו נדרשנו לגישור בין ההורים המבוגרים לבין הכלה והבן שמתגוררים בנחלה, כאשר הכלה טוענת כי ההורים התכוונו לתת לה ולבן ז"ל את הנחלה במתנה.
כאשר ביקשנו את המסמכים מצאנו כי ההורים חתמו על תצהירי העברה במתנה של הנחלה לבן ז"ל ולכלה, אך הזכויות לא נרשמו ברשות מקרקעי ישראל בגלל השימושים החורגים בנחלה. בהתאם לדין מתנה שלא הסתיימה ברישום, כמוה כהתחייבות לתת מתנה, ממנה ניתן לחזור במקרים מסוימים.
כעת לאחר שהבן נפטר ההורים מבקשים כי הכלה תוותר על הזכויות בנחלה ותקבל את הבית שיפוצל מהנחלה. ההורים מבקשים לתת את הנחלה לבן שגר במחסן שהוסב למגורים בכדי שימשיך את החקלאות בנחלה, אך הכלה מסרבת בכל תוקף לוותר על הזכויות בנחלה למרות שהן לא נרשמו על שמה. הכלה טוענת כי הזכויות שייכות לה והיא דורשת להשלים את רישום המתנה על שמה. מאידך ההורים לא מוכנים להשלים את העסקה וכעת הצדדים הגיעו לגישור בכדי לנסות להגיע להסכמה.
שווי הנחלה כשישה מיליון ₪. ההורים מתגוררים בבית מגורים בנחלה ומבקשים לעבור לדיור מוגן אך הם חוששים לעזוב את הנחלה פן הכלה תשתלט על כל הנחלה.
הוסבר לכלה המצב המשפטי ביחס לאפשרות לחזור מההתחייבות לתת מתנה וכן הוסברו להורים הסיכויים של ביטול ההתחייבות לתת מתנה.
מהי זכות בלתי הדירה בנחלה או בבית מגורים?
בפסקי הדין עולה שאלה במקרים של הורים שמבקשים לחזור בהם מהמתנה - האם היתה להורים כוונה לתת לילד זכות בלתי הדירה בבית המגורים או בנחלה כולה? כל מקרה נבחן לגופו כאשר מרכיב הזמן והתנהגות הצדדים ביחס לזכויות בנחלה או בבית הם גורמים שמשפיעים השפעה ישירה על קבלת ההחלטה אם היתה כוונה לתת זכות בלתי הדירה.
בפסיקה פותחו מספר מבחנים, כאשר אנו מוצאים שככל שהילד מתגורר תקופה ארוכה יותר בנחלה בבית קיים או בבית שנבנה על ידו או שופץ ואין הסכם בין הצדדים, כך בית המשפט נוטה לקבוע כי לילד ניתנה זכות בלי הדירה (כל מקרה כמובן נבחן לגופו לפי העובדות).
באחד המקרים שנידונו בפסיקה, ילד בנה בית בנחלה ועיבד את החלקות בנחלה. ההורים חתמו על תצהירי העברה במתנה אך הזכויות לא נרשמו ברמ"י. לאחר שנים רבות ההורים החליטו כי ילד אחר יקבל את הזכויות בנחלה. הילד שביקשו לנשלו מהזכויות בנחלה הגיש תביעה כנגד ההורים בטענה כי ניתנה לו זכות בלתי הדירה בנחלה וההורים לא יכולים חזור בהם לאור חלוף השנים. בית המשפט פסק, כי לאור כך שלא היה הסכם שמסדיר את הזכויות בין ההורים לבין הילד ולאור כך שהילד בנה בנחלה ועיבד את החלקות החקלאיות במשך שנים רבות, היתה כוונה לתת לו את מלוא הזכויות בנחלה!!!
צריך להבין כי לא מדובר ביורשים שנאבקים על זכויות כאשר ההורים לא יכולים להעיד אלא בהורים שהיו בחיים והעידו כי לא כך היתה כוונתם וכי הם מבקשים לתת את הזכויות לילד אחר. למרות זאת, בית המשפט לא קיבל את עמדתם וקבע כי מדובר בזכות בלתי הדירה והורה כי הזכויות יהיו של הילד שבנה וגר ומעבד את הנחלה בניגוד לרצון ההורים.
חוזרים לסיפורנו...
הכלה נחושה בדעתה, טוענת כי הבן ז"ל ידע שהזכויות בנחלה יירשמו על שמו ועל שם אשתו ופטירתו הפתאומית לא מאפשרת להורים לחזור בהם ועליהם לכבד את תצהירי המתנה עליהם הם חתמו.
הכלה טוענת כי היא וילדיה יהיו ממשיכי דרכם של ההורים ושל בעלה ז"ל. אמנם הם לא עוסקים בחקלאות אך הרגש העז שיש להם לנחלה יאפשר להם להמשיך את הרצף הבין דורי של הזכויות בנחלה עם הרבה מאוד ערך מוסף. האח שגר בנחלה כועס מאוד על הכלה שלא מוכנה לוותר למרות שההצעה שלו היא להותיר אותה בנחלה וכן לבצע פיצול של הבית מהנחלה שימומן על ידי האח.
תהליך הגישור ארך מספר חודשים בניסיון למצוא סדק קטן שיגדל לפרצה בחומה הבצורה שהקימה סביבה הכלה. בין ההורים לבין הכלה אין הסכם, ההורים חתמו על תצהירי המתנה כאשר הבן ז"ל היה בחיים כי הם רצו שהוא יהיה ממשיך דרכם. הבן נפטר לפני חמש שנים, הכלה הכירה בן זוג חדש שמתגורר עימה בבית והמצב המשפחתי בכי רע נוכח המציאות שנכפתה על ההורים.
כעת ההורים מבוגרים והדרך לגרום לכלה לוותר על הנחלה היא בהליך משפטי ככל ולא תהיה הסכמה וגם בהליך המשפטי צריך יהיה לשכנע את בית המשפט כי אכן הם זכאים לחזור בהם מהמתנה והמלאכה לא קלה.
ההורים המבוגרים נפגשו עם הכלה מספר מפגשים. השיחות היו קשות מנשוא, הכלה וההורים חיים ביחד שנים רבות ועברו דרך ארוכה כשהיחסים היו טובים מאוד. באחד המפגשים הכלה הביטה באם הכואבת ושאלה אותה איך לאחר כל השנים היא יכולה לבקש ממנה לוותר על הנחלה?
האמא בעיניים דומעות ניסתה להסביר לכלה שלאחר שכל משפחתה נספתה בשואה היא הגיעה לארץ ישראל והקימה בית, עיבדה את האדמה ביחד עם בעלה, הקימה משפחה וילדה שני ילדים שהם כל עולמה. כאשר הבן ז"ל נפטר חרב עליה עולמה והדרך היחידה שלה לשרוד את המאבק של החיים היא הידיעה שהבן השני שלה ימשיך את מפעל חייה אותו היא הקימה ביחד עם בעלה. הרבה מאוד רגש הביעה האמא, היא אוהבת את הכלה, היא חיבקה אותה במפגשים, שתיהן בכו אחת על השניה על האובדן של הבן ז"ל, הבעל והאבא. בן הזוג החדש של הכלה לא הגיע למפגשים, הכלה ידעה עד כמה הנושא רגיש והיא התחשבה בהורים המבוגרים.
לאחר מספר פגישות, לרבות פגישות עם הבן המיועד לקבל את הזכויות בנחלה הגענו לפתרון שהיה מקובל על כל הצדדים. ההורים ערכו צוואה בה נקבע כי הבית של ההורים יפוצל מהנחלה ויימכר, את התמורה תקבל הכלה בתוספת סכום שהסכים לשלם הבן, שעשוי להביא לכך שהכלה תוכל לרכוש נחלה במושב. לאור כך שלא ניתן לדעת מה יהיה שווי הנחלה בעתיד בעת שההורים ילכו לבית עולמם, באמצעות שמאי מצאנו את המשוואה כיצד לשמור על שווי הערך של הכסף בכדי ליצור מצב שבו הכלה תוכל לקבל את הביטחון שהיא תוכל לרכוש נחלה בעתיד במושב. היה ברור לכלה שהיא תידרש להשלים כספים, אך לאחר הפגישות הארוכות והלב שנפתח ניתן היה לקבל את הסכמתה לכך.
במקרה המתואר מצאנו כלה עם לב פתוח כלפי ההורים. למרות שווי הנחלה הגבוה והרצון שלה לדאוג לילדיה היא שמה את רצון ההורים וטובתם לפני הכל והיה מאוד מרגש לראות זאת. במקרים אחרים לא בטוח שהיינו מוצאים כלה או חתן עם לב ואולי אפילו ילדים שלא יסכימו לוותר.
במקרים בהם נערכו הסכמים ובוצע תיאום ציפיות מראש, יותר קל להגיע להסכמות ולפשר בין הצדדים כי הדברים ברורים. במקום בו ילדים בונים בנחלה ואין הסכמות ברורות מראש, הגבולות פרוצים והבעיות מתרבות כאשר ההורים נפטרים ומותירם אחריהם מספר יורשים ללא הסדרים. גם אם ההורים יותירו אחריהם צוואה, אך קיימים ילד או ילדים שגרים בנחלה ללא הסכמים ויהיו אי הסכמות, יהא קשה מאוד לפתור את המחלוקות שלעיתים מגיעות לערכאות לשנים רבות.
נבהיר, כי גם מקרים קשים יכולים להיפתר אם מצליחים להבין את שורש הבעיה. הגעה לבית משפט היא המוצא האחרון לאחר שנעשו כל הניסיונות לפשר בין הצדדים. לעיתים שנים רבות של דיונים משפטיים מביאים לאותה תוצאה אליה יכלו הצדדים להגיע שנים לפני כן בהליך גישור. למרבה הצער, המציאות מצביעה על כך שלעיתים הצדדים נדרשים להוציא כספים ולחוות עגמת נפש בכדי להבין שכדאי להם להתפשר וחבל שכך.
הפשרה שנראית לכאורה הכי גרועה היא יותר טובה מכל פסק דין שיינתן ללא שליטה של הצדדים. בהסכם גישור הצדדים שותפים לתהליך ויכולים לתת ולקבל ולהגיע לאמצע. דרך האמצע היא הדרך הנכונה בכל תחום בחיים ובטח כאשר מדובר במחלוקת. מי שיודע ללכת באמצע לא נופל לצדדים - בשני הצדדים יש תהום שניתן להימנע ממנה אם עושים שינוי בתפיסה מה שעשוי לשנות חיים שלמים.
