לאחרונה עלה לכותרות קיבוץ ניר דוד בשל סגירת שעריו למבקרים לנחל האסי ("תל-עמל") הזורם דרכו. בישראל קיימים מספר מושבים וקיבוצים שאינם מאפשרים לציבור הרחב את הגישה למקורות המים שנמצאים בתחומם.
סוגיית ניר דוד שונה ומורכבת לעומת האחרות שהרי היא טומנת בחובה מאבקים פוליטיים.
על אף שהושגה הסכמה לפתוח לציבור כ-200 מטר מערוץ הנחל שעובר בקיבוץ, המחאה לשחרור הנחל לא פסקה.
במאמר זה ייבחנו ההיבטים המשפטיים של המאבק תוך ניסיון להימנע מטיעונים פוליטיים.
להלן הטענות בעד ונגד פתיחת שערי הקיבוץ למבקרים -
טענות בעד
- חוק המים[1]: על פי החוק נקבע כי מקורות מים הם קניין הציבור-
- סעיף 1: "מקורות המים שבמדינה הם קניין הציבור, נתונים לשליטתה של המדינה ומיועדים לצורכי תושביה ולפיתוח הארץ".
- סעיף 4: "זכותו של אדם בקרקע אינה מקנה לו זכות במקור מים הנמצא באותה קרקע או העובר בה או בגבולה".
- סעיף 107 חוק המקרקעין[2]:
- "מקרקעי יעוד" הם מקרקעי ציבור המיועדים לתועלת הציבור, והם כוללים נהרות, נחלים ותעלות וגדותיהם".
טענות נגד
- אחת הטענות הבסיסיות הנטענות מפי תושבי ניר דוד הינה כי כניסה חופשית של מבקרים לנחל תפגע בזכות לפרטיות ובאורח החיים בקיבוץ. כמו כן, כניסת מבקרים רבים יהווה מטרד עבור תושבי הקיבוץ שיגרום לרעש, פסולת ותנועת כלי רכב בשבילי הקיבוץ.
- שטח הקיבוץ, למעט הנחל, הוא שטח פרטי ב"חכירה לדורות" מהמדינה, הנחל כלול בתב"ע של הקיבוץ, מתוחזק מכספם של החברים והתושבים.
- סעיף 18 לחוק המקרקעין[3]: "המחזיק במקרקעין כדין רשאי להשתמש בכוח במידה סבירה כדי למנוע הסגת גבולו"...
- הקיבוץ ביצע השבחה לנחל, שבעברו היה ביצה (מכאן שמו בערבית "אל עאסי" = ביצה), על פי עיקרון ההומסטדינג (homestead) הנחל בבעלותו, ובאפשרותו להגביל את הכניסה אליו. זאת ועוד, הנחל אינו שמורת נחל טבעית, אלא ערוץ ביצתי מוכה מלריה, ששוקם וטופח בידי חברי הקיבוץ עם הקמתו.
ניר דוד הוקם בשנת 1936 על ידי חלוצי הארץ שנשלחו ליישב ולעבד את הקרקע בבקעת בית שאן והיה הראשון מיישובי "חומה ומגדל". בראייה היסטורית, הקיבוץ הוקם טרם חקיקת חוק המים וחוק המקרקעין שבגינם נטען (לאחרונה) כי הקיבוץ אינו הבעלים על הנחל. יתרה מכך, העובדה כי הנחל כלול בתב"ע של ניר דוד מעידה כי ע"פ חוק הוא נחשב שטח הקיבוץ.
לסיכום, ניתן לפתח חלקי נחל נוספים שיאפשרו לציבור הרחב הנאה מהמים מבלי לפגוע בפרטיות ניר דויד. אנו סבורים כי יש להשאיר את ה"סטטוס קוו" כפי שהוא ולא לאפשר לפוליטיקה ההרסנית להתנגח עם בוני הארץ, ראו למשל העוול שנעשה בקיבוצים והמושבים הנדרשים ל"הוון" בסכומי עתק את המקרקעין ששלמו ופיתוחו לתפארת המדינה בהתהוותה.
[1] חוק המים, תשי"ט 1959
[2] חוק המקרקעין, תשכ"ט 1969
[3] חוק המקרקעין, תשכ"ט 1969
