לנוכח גל הביקורות שחוו לאחרונה מעסיקי עובדים זרים בחקלאות מטעם הרשויות, מינהל האכיפה וההסדרה במשרד העבודה ויחידת הביקורת מטעם רשות האוכלוסין, מופנים החקלאים מעסיקי עובדים זרים לשני פסקי דין שדנו בסוגיית העסקת העו"ז.
נעסוק ב-2 תיקים פליליים שהוגשו כנגד אגודות ומנהליהם בקיבוצים בצפון הארץ. האחד שטרם הסתיים והשני שנגמר בטוב.
האחד[1] עוסק בפנייה לבית הדין לביטול הליך פלילי שננקט ע"י המדינה כנגד אגודת הקיבוץ ומנהלה. והשני[2] בכתב אישום שהוגש ע"י המדינה כנגד אגודות העוסקות בענפי חקלאות בקיבוץ.
להלן הדברים:
נגד קיבוץ עין גב ונושא משרה בו הוגש ע"י המדינה כתב אישים עקב העסקת עובד זר, משתלם. סטודנט מנפאל שהגיע לישראל במסגרת תכנית לשיתוף פעולה בתחום החקלאות בין מדינת ישראל לנפאל הועסק בקיבוץ תקופה מסויימת בהיתר ולקראת סיומה של התקופה פנה הקיבוץ באמצעות עו"ד בבקשה להתיר המשך העסקתו בקיבוץ. הפנייה נדחה ואולם הסטודנט המשיך עבודתו בקיבוץ ללא היתר בתקופה של שנה וחודש, עד למועד הביקורת. עקב כך הוגש כתב אישום פלילי כנגד הקיבוץ באשמה של העסקת עובד זר שלא כדין. יחד עם הקיבוץ ככזה הואשם גם נושא משרה בקיבוץ בטענה "שלא פיקח ולא עשה כל שניתן למניעת ביצוע העבירה שעבר הקיבוץ".
הנאשמים טענו בעתירתם כי אינם מתנערים מאחריותם ואולם העניין צריך להיות מטופל כמקובל, במסגרת הליך מנהלי ולא כהליך פלילי.
הנאשמים טענו להגנה מן הצדק, לאכיפה בררנית, להסתמכות על חוות דעת שניתנה ע"י עו"ד, להיותם נעדרי עבר פלילי ולעוד טענות פרוצדורליות. מנגד טענה המדינה, שלא הוכח כי יש בהגשת כתב האישום אכיפה בררנית כי אין לקבל את הטענה של הסתמכות על חוות דעתה של עורכת הדין ועוד.
בית הדין האזורי לעבודה בנצרת בהחלטתו של נשיא בית הדין קבע כי מאחר שמדובר בעניין פלילי, היינו העסקה שלא כדין, על הנאשמים מוטל הנטל להוכיח טענתם כי טעו במצב המשפטי בכנות ובתום לב.
לעניין הטענה כי הדברים צריכים היו להתברר במסגרת הליך מנהלי ולא פלילי נפסק כי "ההחלטה בדבר הגשת כתב אישום חלף הטלת קנס מנהלי, מצוייה במתחם שיקול הדעת של המאשימה ובית הדין לא ישים עצמו בנעלי הרשות לה ניתנת הסמכות".
לטענת הנאשמים בדבר אכיפה בררנית קיבל בית הדין את עמדה המדינה שגרסה שלא הוכחה הטענה. לעניין העדר עבר פלילי קבע בית הדין כי עניין זה יכול להלקח בחשבון במסגרת פסק הדין עצמו.
בית הדין התייחס לעובדה שהעובד הזר הועסק תקופה ממושכת, למעלה משנה, ללא היתר והפנה לפסק דין שניתן בבג"צ[3] "כאן המקום להוסיף כי התופעה של העסקת עובדים זרים בלא היתר הפכה לנרחבת ונראה כי התגבשה מדיניות מחמירה אצל המאשימה אשר באה לידי ביטוי בהגשת כתבי אישום יזומים כגון זה שלפנינו. עמד על כך בית המשפט העליון בבג"צ 9722/04 פולגת נ' מדינת ישראל, מיום 7.12.2006, עת קבע כדלקמן:
"ההשלכות השליליות של העסקת עובדים זרים הביאו לגיבוש מדיניות ממשלתית שתכליתה לצמצם את תופעת העובדים הזרים הנכנסים לישראל, ולהבטיח יציאת העובדים עם פקיעתו של ההיתר. ההתמודדות נעשתה בדרכים שונות ומגוונות. הוחמרו המגבלות על העסקת עובדים זרים; הוגברה האכיפה על יציאתם את הארץ; והותנו תנאים שמטרתם להחליש את המניעים של המעסיקים לבקש להעסיק עובדים זרים על חשבון עובדים מקומיים.
על בסיס האמור לעיל, אינני סבור כי המדובר במקרה בו קיימת הצדקה להתערב בשיקול הדעת הנתון למאשימה באם להגיש כתב אישום במקרה זה בשל הנסיבות."
סוף דבר, בית הדין דחה את נימוקי הנאשמים וקבע כי אין לבטל את כתב האישום כנגד הקיבוץ ונושא המשרה בו. אשר על כן כתב האישום נותר בעינו.
בתיק השני נתבעו 2 אגודות הפועלות בקיבוץ בית העמק ו-2 נושאי המשרה בהם.
סיפור המעשה: 2 האגודות הואשמו בהעסקת עובדים זרים מתאילנד ללא שהיה להם היתר להעסקתם. האגודה הראשונה, מדגרה, הואשמה בהעסקת 2 עובדים זרים במשך כשנתיים ללא היתר האחד שפגה אשרתו והשני שהיה לו היתר על שם מעסיק אחר. האגודה השניה, המשתלה, העסיקה עובד זר אחד במשך כחודש וחצי ללא היתר. עם האגודות הואשמו גם מנהלי האגודות.
במהלך שמיעת התיק הגיעו המשתלה והמאשימה (המדינה) להסדר טיעון במסגרתו הושת על המשתלה קנס בסך 5,000 ₪ ואולם האישום נגד מנהל המשתלה נותר בעינו יחד עם האישום נגד המדגרה ומנהלה.
בדיון התברר כי מכסת העובדים הזרים הוקצתה ע"י רשות האוכלוסין לקיבוץ וזה הקצה את העובדים לתאגידיו השונים בהם המדגרה והמשתלה, הוברר כי הקיבוץ דאג למגורי העובדים, להנפקת תלושי השכר וכיו"ב וחייב בהתאמה את תאגידיו.
הסדרת היתרי העבודה לעובדים הזרים נעשתה ע"י לשכה פרטית בהתאם לייפוי כוח שניתן לה ע"י הקיבוץ. לימים התברר כי על אותה לשכה הוטל קנס מנהלי בשל התנהלות לא תקינה בהקשר לתיווך להעסקת עובדים זרים והיא אף נסגרה.
במסגרת הגנתם של הנאשמים נטען כי התאגידים סמכו על הקיבוץ ועל הלשכה הפרטית ומנהלה בכל הקשור להסדרת אשרות העבודה של העובדים הזרים.
חרף האמור קבע בית הדין כי "המשתלה והמדגרה" כתאגידים עצמאיים ... הן שהפיקו תועלת ישירה מעבודת העובדים הזרים אצלם ... מטעם זה יש לראות בכל אחת מהן מעסיקה ... בעלות הקיבוץ בתאגידים אינה הופכת את הקיבוץ למעסיק של העובדים הזרים זאת הואיל והתאגידים הם אישיות משפטית נפרדת".
אבל... (טוויסט בעלילה) "העבירות בהן הואשמו המדגרה והמשתלה דורשות יסוד נפשי של מודעות לרכיבים העובדתיים של העבירה".
במשפט התברר כי שני התאגידים ומנהליהם היו בטוחים כי הקיבוץ והלשכה המלווה הסדירו העסקתם של העובדים הזרים כנדרש על פי חוק בית הדין קבע שלנאשמים לא היתה סיבה לחשוב כי מתקיימת עבירה של העסקה שלא כדין.
משההליך הינו הליך פלילי הרי שלשם הרשעה נדרשות ראיות שהן מעבר לספק סביר. משלא הוכח – מעבר לספק סביר - קיומו של היסוד הנפשי בעבירות המיוחסות לנאשמים – זוכו הנאשמים.
[1] הע"ז 65859-02-19 עין גב אחזקות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, לביא עומר נ' מדינת ישראל
[2] תפ 2680-10-17 מדינת ישראל נ' מדגרית אשרת- אגודה חקלאית שיתופית בע"מ, אהרון נח שחם, משתלות תעשיות ביולוגיות בע"מ (בפירוק) ואח'
[3] בג"צ 9722/04 פולגת נ' מדינת ישראל
