ושוב, על רישום שעות עבודה / שמואל גלנץ, עו״ד

בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה נידונה תביעתו^[1] של עובד תאילנדי כנגד אלמנתו של בעל משק במושב מגדים. התובע לאחר 4 שנות עבודה במשק ועם מיצוי אשרתו עתר לקבלת רשימת זכויות, בהמשך מסר עדות מוקדמת ויצא את הארץ. מטעם הנתבעת העיד הבן שלמעשה ניהל את המשק, הוא (עם עוד אדם) העיד ונחקר בבית הדין.

בתביעתו טען העובד כי עבד 7 ימים בשבוע שעות רבות מידי יום וכן כי השכר ששולם לו היה נמוך משכר המינימום. לטענתו בתלושי השכר הושמטו שעות עבודה שביצע בפועל, עוד עתר לקבלת פיצויי פיטורים, פידיון חופשה, פנסיה, חגים, דמי הבראה, מענק שנתי, קרן השתלמות, פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר (5,000 ₪ לכל חודש עבודה), פיצוי בגין עבודה ביום המנוחה השבועית והעדר הסכם עבודה.

בין היתר טען התובע כי במעמד תשלום השכר החודשי הוחתם על מסמך שלא הבין את תוכנו ושנלקח ממנו מיד לאחר שחתם.
סכום התביעה המקורי הגיע כדי 304,231 ₪ !

הנתבעת באמצעות בנה הכחישה את מרבית טענות התובע, טענה כי התובע עבד 6 ימים בשבוע ושעות עבודתו כפי שנרשמו בתלושי השכר משקפים את שעות עבודתו בפועל, אלו הועתקו במדוייק מרישומי נוכחות מסודרים. עוד נטען כי לתובע נמסרו מידי חודש תלושי שכרו וכן מסמכים רשומים בשפתו כדי להבטיח שהתובע מבין את תלוש השכר והוא אף אישר בחתימתו את תכנם של מסמכים אלה.

לטענת הנתבעת, לתובע שולמו במהלך התקופה מענק שנתי, דמי כלכלה ודמי הבראה אף ביתר. כמו כן נטען כי בעת סיום עבודתו של התובע לפי בקשתו נערך עימו גמר חשבון במסגרתו קיבל את המגיע בגין חופש, קרן השתלמות, פנסיה ופיצויי פיטורים.

דיון והכרעה

לאחר בירור, במסגרת ההליך, נדחתה טענת התובע כי לא נחתם עימו הסכם עבודה, הוכח כי הטענה לא נכונה.

באשר למסירת תלושי השכר קיבל בית הדין את גירסת התובע לפיה לא קיבל תלוש שכר אלא מסמך כתוב בתאילנדית והתברר שהמסמך משקף חלקית בלבד את הרשום בתלוש השכר.

לעניין גובה השכר ששולם לתובע קבע בית הדין כי לתובע שולם שכר בתעריף שכר המינימום.

באשר לשעות העבודה שעבד התובע קבע בית הדין כי אלה עלו על שנרשם בתלושי השכר. בית הדין יישם את האמור בחוק^[2] לאמור: בהעדר פנקס שעות עבודה... מוטל הנטל על המעסיק להוכיח שהעובד לא עבד שעות נוספות וזאת עד לתקרה של 15 שעות נוספות בשבוע ושישים שעות נוספות חודשיות. וגם, הלכה היא שכאשר יש מציאות של "תיקו" בין טענות הצדדים כי אז "תוטל על המעסיק החבות לתשלום שעות נוספות" (עד 15 שעות נוספות בשבוע, 60 שעות נוספות בחודש).

בענייננו כאמור, קיבל בית הדין את טענתו של התובע כי עבד שעות נוספות מרובות  ואולם לא בהיקף שטען.

בסופו של ענין זה, דחה בית הדין את טענת התובע כאילו עבד בשבתות וקיבל את טענת הנתבעת כי במשק אין עובדים בשבתות. לגבי רישומי השעות כפי שהוצגו על ידי הנתבעת קבע בית הדין כי רישומים אלה אינם אמינים, בין היתר לאור העובדה כי אלו הוצגו בדפים מודפסים והרישום הראה בקביעות שעות "עגולות", "לא הגיוני בעליל כי שעת העבודה התחילה והסתיימה בשעות עגולות לאורך כל "תקופת ההעסקה" זאת ואף העדויות הלא עקביות של העדים מטעם הנתבע".

בסיכומו של דבר חוייבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 55,834 ₪ כגמול שעות נוספות בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. עוד נפסק כי על הנתבעת לשלם לתובע בגין הפרשות לפנסיה, פדיון דמי חופשה, מענק שנתי ופיצוי בגין תלושי שכר פגומים (15,000 ₪) סך הכל חוייבה הנתבעת לשלם כ- 90,000 ₪ בגין רכיבי התביעה שפורטו לעיל ועוד 5,000 ₪ כהוצאות ושכ"ט עו"ד.

תובנות

• שוב ראינו שרישום נוכחות לא מדוייק ושלא בהתאם לדרישות החוק הינו עילה לפיצוי העובד.
• במקום בו הוכח כי העובד עבד שעות נוספות והמעסיק לא ניהל רישום כחוק מושת על המעסיק, כמעט אוטומטית, תשלום 50 שעות בתעריף של 125% ועוד 10 שעות בתעריף של 150% בגין כל חודש.
• כך גם למדנו גם רישום מדוייק ומפורט של תלוש השכר ומסירתו לעובד מידי חודש אינו חובה זניחה.
• כהערה אישית אציין כי ר͘ב החקלאים הפנימו את חשיבותה של התנהלות נכונה בהקשר לרישום נוכחות ולמסירת תלושי שכר. לאחרונה הוחמאתי ע"י עו"ד המופעל ע"י קו לעובד, לדבריו "הַדְרַכָתי את החקלאים מונעת ממנו פרנסה, החקלאים למדו לעבוד...".

האמור אינו תחליף לייעוץ משפטי

^[1] סע"ש 3589-02-20 סוראסי סאנסאק נ' סימה פרטוש ניתן ב-28.4.2022

^[2] סעיף 26 ב(ב) לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958