הרקע
ועד מקומי יובל תבע את אחת המשפחות המתגוררות במושב לתשלום חוב עבור תשלומי ארנונה שלא שולמו על ידה, בטענה כי מכוח צו המועצות האזוריות הוקנתה לו סמכות לפעול בכל עניין שבסמכות המועצה בכפוף לאישורה. אישור כזה, לפי טענת הועד, ניתן לו בשנת 2004.
עוד טוען הועד, כי האישור אינו צריך להינתן בכל שנה ושנה, ובמידה ולא ניתן אישור המועצה לגבי הטלת מיסים בשנה מסוימת, המיסים יוטלו בהתבסס על השנה הקודמת תוך חישוב הדינים החלים על ארנונה כללית.
מנגד, טוענת המשפחה, כי שילמה משך שנים את המס במועדו כאשר הוטל מס אחיד ושוויוני, אולם לאחרונה נערכו שינויים והועלה הסכום של מס הארנונה באופן משמעותי, אי לכך הם בדקו ומצאו כי אין לועד סמכות לגבות מס מכיוון ולא קיבל את אישור המועצה לכך.
בנוסף, טוענת המשפחה, כי על פי התיקון לחוק ההסדרים, בהטלה ראשונה של מיסים מחויב הועד באישור שרים בנוסף לאישור המועצה, ובמקרה דנן אישור כזה לא התקבל.
גם לגבי האישור משנת 2004 אליו התייחס הועד טוענת המשפחה כי אין כל תיעוד לכך שהוגשה בקשה לאישור בפני המועצה וכן לא הוצגו פרוטוקולים בעניין, ולכן יש לקבוע כי הבקשה לא אושרה.
דיון והכרעה
ביהמ"ש פתח בשאלה האם נדרש הועד לאישור שרים עבור ההטלה הראשונה. לעניין זה קבע ביהמ"ש כי מאחר והחוק המטיל את החובה לקבל אישור שרים נכנס לתוקף בשנת 2005 ואינו חל רטרואקטיבית, ואילו אישור המועצה שהועד טוען לקיומו ניתן לטענתו בשנת 2004, החובה לאישור שרים אינה חלה במקרה זה.
לגבי השאלה האם ניתן אישור ע"י המועצה, קבע ביהמ"ש כי על פי הדין, באם הבקשה משנת 2004 אושרה הרי שהועד יכול לגבות מיסים בהתבסס על אישור זה גם אם לא קיבל אישורים בשנים הבאות. אולם, ביהמ"ש מצא שהועד לא עמד בנטל להוכיח קיומו של אישור כזה. האישור שהוצג בפני ביהמ"ש היה אך אישור מאוחר של גזבר המועצה שאכן ניתן אישור כזה, כאשר בפועל האישור עצמו לא הובא בפני ביהמ"ש.
עוד ציין ביהמ"ש, כי גם במידה וניתנה בזמן מסוים לועד הסמכות לגבות מיסים, אין להסתפק באישור בעלמא אלא מכיוון ומדובר בפעולה של האצלת סמכות משמעותית מן המועצה, יש צורך בעריכת דיון בנושא ובבקרת המועצה לביצוע תקין של הגבייה.
במקרה הנדון, קבע ביהמ"ש, כי התנהלות הועד בגביית המיסים לא הייתה תקינה, שכן גם אילו ניתן להם אישור, הם לא פעלו בהתאם לו וגבו מס שוויוני הפחות מזה שלכאורה הותר להם לגבות. ביהמ"ש הוסיף וציין, כי מחומר הראיות ניתן ללמוד כי אותו גזבר שאישר את דבר הימצאותו של אישור המועצה, כתב גם, שהועד לא הגיש למועצה דוחות כספיים במשך השנים. אי לכך, לא מסתבר לומר, שהמועצה הייתה מאשרת גביית מסים ע"י הועד מבלי שהוצגו לה הדוחות הכספיים.
סיכום
ביהמ"ש קבע כי לא הוכח שהמועצה נתנה את אישורה לועד לגבות את מס הארנונה ולכן דין התביעה להידחות.
הועד ישלם למשפחה הוצאות משפט ושכר טרחה בסך 6,000 ₪.
